בן אסתר ודויד, נולד ביום כ"ד בכסלו תרצ"א (14.12.1930) בעיר נאוון (פומידין), ליד דנציג. בן שלוש היה בעלות הוריו לארץ- ישראל. הם התיישבו בתל-אביב. הוא סיים את חוק לימודיו בבית- הספר העממי "ביל"ו" ואחר-כך למד בבית-הספר למסחר "גאולה" בתל-אביב. בבית הוריו חונך על ברכי מסורת ישראל. התעניין מאוד בתולדות ישראל ובשירה. היה חבר בתנועת "בית"ר" ופעל במחתרת אצ"ל בכינוי "צוריה". סיסמתו היתה: "כאן בארץ-ישראל לא תהיה טרבלינקה".

במלחמת-העצמאות השתתף במערכות יפו, אבו-כביר, רמלה, ונפל ליד וילהלמה. תחילה נפצע ברגלו ובשעה שהוצא משדה הקרב נפצע בגבו ובכבד והובא לבית-החולים "הדסה", ושם מת כעבור ארבעה ימים, ביום י"ג באייר תש"ח (21.5.1948). בן 17 היה בנופלו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.